"זפת, קבצן, בערך אלף, אלפיים שנה במקצוע, כן, אנשים שואלים, תגיד זפת, איך זה שאתה בן אלף, אלפיים שנה, זה לא הגיוני, ואני אומר להם, אם אתם לא יודעים, איך אני אמור לדעת? כל פעם שאני נשכב לנוח, אלוהים שולח לי מלאך, כזה עם גם פרצוף אריה וגם פרצוף של נשר והרבה רגליים ועשן ובלגן שאתה כבר לא יודע איפה להסתכל, והוא אומר לי, זפת, אוהבים אותך שם למעלה, אוהבים את מה שאתה עושה, אז תישאר בינתיים, תישאר עוד מאה שנה, מה אכפת לך, ונראה".
"עכשיו אלוהים הוא שכחן, זה כתוב, אתם יכולים לקרוא בעצמכם. 'בוא נשים לי איזה קשת בענן כדי לא לשכוח לא להחריב כמה יבשות?' באמת תודה, מה אתה איזה זקן עם פתק בתור לקופת חולים? 'מה שכחתי? אה, לא להחריב את העולם, כן'. יופי שנזכרת. ארבע מאות שלושים שנה הוא שוכח 12 שבטים שההורים שלהם אשכרה סגרו איתו חוזה? חוזה חתום, ולא עם עט ונייר… וגם זה רק אחרי שהם צועקים ובוכים ויושבים לו במשרד כל היום. 'אה, נזכרתי, אני צריך להוציא אתכם משם, הבטחתי לסבא שלכם, נכון".
"עכשיו המלאכים, הם מפחדים מאלוהים פחד מוות, כי הם עובדים אצלו, יש להם כנפיים, תנאים נוחים. הערה אחת לא נכונה והם עפים מגן עדן. אז אסור להם להגיד לו כלום, אפילו לא את השם המפורש. 'סליחה, אדוני, זוכר את הפגישה שלך ביום שלישי בבוקר, הם מחכים לך כולם כבר כמעט שעה ליד איזה הר למטה, והנה הלוחות שבקשת, הכל מוכן'. 'מה אמרת, מה, אתה חושב שאני לא זוכר?' קפאחח! … אין מלאך. קשה לו עם ביקורת לאלוהים, גם ככה הכל על הכתפיים שלו. עכשיו לנו, בני אדם, הוא לא יכול לעשות כלום. 'אה, זוכר, קשת בענן?' טוב, לפעמים הוא שוכח, נכון, אבל בגלל זה המלאכים מפילים הכל עלינו. למה אתם חושבים שמשה לא העיר את בני ישראל בבוקר? כי הוא היה צריך להעיר את אלוהים. אתם יודעים איזה לחץ זה? 'קום כבר, נו!'… והאיש עוד מגמגם, 'ק-קו-ם-ם כ-כ-בר א-א-ל-ו-ה-ה-י-ם, נ-נ-ו'… 'בסדר, לא שכחתי, אני זוכר, רק תן לישון עוד איזה דקה'. אלוהים שוכח, אז המלאכים כל הזמן מבקשים ממני, כי אני היחידי שנשאר".
"מאיפה אני, מבבל, כשהייתי ילד לפני אלף, אלפיים שנה עברנו עם ההורים מגבעת אולגה, אז גבעת אולגה לא הייתה מה שהיא היום, לא היה מכולת, לא היו מתנ"סים, לא היה אפילו חדרה. ובבל, גם בבל לא הייתה מה שהיא היום, לא היו אימאמים, לא היה קוקה קולה, לא היה סדאם חוסיין, היו יהודים, הרבה יהודים, אפשר היה לקנות אותם בחנויות. תן לי מאה גרם שחורים, קצת פול וכמה יהודים. היינו פותרים להם שם כל בעיה. אין שולחן? מה הבעיה, קח יהודי ישר, תוריד אותו על ארבע ותסתדר. עכשיו בדיוק אלוהים היה שוב פעם ברגרסיה, מסתיר פנים, מאיים, מיד המלאכים הוציאו שליחים אלינו לבבל, רק שהם לא מצאו אף אחד במעברה חוץ ממני, ליד הנהר, מעשן, ואני לא מפחד מאף אחד, אפילו לא מאלוהים, ממה יש לפחד, אחרי אלף, אלפיים שנים?"
"כולם אומרים הנה זפת 'המזכיר של אלוהים', אבל אני לא לקחתי ממנו אף פעם שקל. מי בכלל צריך את זה עם אחד שכל הזמן דוחה תשלומים. 'בעולם הבא, בעולם הבא, אפילו לא שוטף תשעים'. תמיד הייתי ילד מיוחד, הייתי עולה על הפחון שלנו בפומפדיתא משתין למטה ואומר 'הנה יורד גשם', אז ההורים שלי לא מתפלאים. כולם גם בטוחים שאיך שהוא רואה את זה למעלה אנחנו בני אדם לא יודעים כלום ורק עושים בלגן והוא למעלה יודע הכל, רק לא עושה כלום, אבל אלוהים מת עלינו, הוא כל הזמן מתעניין. באמת, פעם הבאתי לו ספר של לי איאקוקה, והוא בלע אותו בין לילה ומיד שינה כל מיני דברים, למשל ישיבות בריינסטורם עם המלאכים, הוא כל הזמן מתייעץ, שואל, אלוהים, הוא מת על איך שאנחנו מארגנים דברים".
"כולם שואלים אותי, אז למה אתה קבצן, אחרי קידום כזה? אז זהו עכשיו שהיהודים כבר לא מה שהם היו, לא גרים במעברות, לא פותרים בעיות, להיפך, הכי טוב זה עם הקבצנים, הם אולי שיכורים ומסוממים כולם, אבל הם מכירים את אלוהים אישית, מאוד אדוקים. אתה שואל קבצן 'איפה אלוהים?' והוא מיד אומר לך 'מה זאת אומרת? שם ליד המכולת', הוא לא מתחיל לך עם הילולות, תכניות תחקיר, ואני כבר בן אלף, אלפיים שנה, אין לי כוח, ולפעמים אני שוכח את הדרך, אז מישהו צריך להראות לי, עכשיו תסלחו לי, אני רואה שאלוהים בדיוק הגיע, ואני צריך ממנו כמה כדורים".
עובר את הכביש, שורק לעצמו 'אני זוכר אותו בדרך למכולת' (של כוורת).
בכורות 