צא מן התיבה – עמית הכט

ב

יש אנשים שלא מוכנים לקבל את החורף. למרות שהם יודעים שזה כל מה שהם הולכים לקבל מהחיים.

 

אני זוכר איך גדליה בא לספר לנו שהוא הולך לצאת אל העולם. באותם ימים לא הייתה הרבה תקווה בארץ והמטיפים היו עוברים מכפר לכפר ומדברים על גאולה. הם היו גדולים ומרשימים. כמו האח של גדליה. מדברים בקוצר רוח ומלמעלה, בקול רם ומהדהד. כאילו הם נולדו למלוכה או לפחות להוביל איזשהו מהלך. יותר מכל האח של גדליה.

 

גדליה לעומת זאת, אחרי שהכול נגמר, אבל בכל זאת המשיך והיה צריך להתחיל הכול מהתחלה, גדליה היה מין סוג של קבצן. קם כל בוקר ליערות ולחורשות, או מה שנשאר מהן, חופר עד הערב, מוצא את מה שמוצא, אוכל את מה שאפשר, מנסה למכור את מה שנשאר לכל מי שהיה מזדמן לכפר במקרה או סתם מתעניין. מכשיר מקולקל. בגדים. גלגל של רכב. שאריות משנים קדמוניות.

 

הוא היה אחד שעובד קשה מבלי שהגיע לכלום. ערמומי כמו ג'וק. עצלן. אף אחד מאיתנו אף פעם לא חשב שדווקא הוא יצא לכביש. שדווקא הוא יתחיל לאסוף סביבו חסידים. נכון הוא היה האח של, אבל בכל זאת, יש אחים ויש אחים. כך אלוהים סיבב את הדברים ואין מה לחקור בזה. רק שגדליה עצמו ראה את זה אחרת. הייתה לו הארה. ועם הארה לא מתווכחים.

 

וכך הוא סיפר לנו.

 

באותו יום, כלומר אתמול, השמש כבר ירדה והוא חופר כל היום ולא מוצא דבר. כבר שבוע זה ככה. גדליה חופר ולא מוצא אף שארית או שריד שיביאו לו איזה מטבע או מאכל. אז הוא נשכב ליד גזע עץ גדול שהיה בקצה החורשה והתחיל לבכות ולבכות. עד שנמאס לו והוא קם לצעוק אל הצל הגדול שבדיוק התחיל להבדיל בין חושך לאור.

 

"לוחש גדול בשמיים שנתן לאח שלי את כל מה שהיה בתיבה. ואני מאותה בטן של אותה אימא זיכרונה לברכה. ואולי מאותו אבא ימח שמו. אם באמת החלטת שאני לעולם לא יגיע לאיזו גדולה או נחת, אם ככה החלטת, אז תן לי עכשיו סימן".

 

גדליה חשב על קול שידבר אליו לפתע מן החושך ויאמר 'גדליה בני. אותך ניסיתי יותר מכולם. ועכשיו צא לדרך והפץ את שמי בעולם'. הוא הרי אף פעם לא סירב לקול הגדול שמלמעלה. אבל הקול שבאמת שמע, כך סיפר, לא היה כזה שאפשר להיכנס איתו לאיזו שיחה. ובכל זאת קול ברור ומהדהד שאמר לו 'צא! צא!' בפשטות ובקצרה. עד שגדליה החליט לראות מה יצמח מזה ואיך ייפול דבר לשנה.

 

גדליה התחיל לנדוד בארץ ולדבר לאנשים על הלב כמו אחיו. אבל הוא לא ממש הצליח בזה. הוא היה נכנס לכל מיני חזיונות או נבואות שחורות. או פוצח פתאום באיזו בדיחה גסה. אנשים היו נבהלים ממנו. מה שהיה נחוץ להם היה מסר בהיר מרגיע ותקיף.

 

בסוף השנה שעברה האחים נפגשו באוהל גדול שהאח של גדליה הקים באחת הערים. היה באוהל דוד מרק עצום שממנו חילק האח לכל מי שקיבל את האמת. מרק שהוא היה מודד אל צלוחיות של פח במצקת ברזל נוטפת וגדולה, האוהל המחומם מואר ומלא מקצה לקצה.

 

לאחר שלוש או ארבע צלחות מרק התפנה האח של גדליה לשבת לצד אחיו לכמה דקות וגדליה סיפר לו את כל אשר קרה לו באותה שנה, מצביע על קומץ החסידים שכן הצליח לגייס, קבצנים ובעלי מום כולם, כמוהו, אבל עם לב בוער. 'אח, אולי לא הבנת', שאל האח של גדליה את גדליה, 'אולי לא ירדת באמת לעומק כוונת האל', וזה עורר בלב של גדליה שוב את החושך הגדול. אבל הדוד היה מלא מרק חם, האוהל מלא אור והתנור מחמם, אז הוא לא אמר כלום. גם כשאחיו קם לקבץ את כל הקהילה מצלוחיות הפח והמרק בקול עמוק ומהדהד.

 

 

 

 

אחר כך גדליה חזר לכפר שלנו, לגזע העץ שבקצה החורשה, כדי לתת לקול הגדול להכריע מי כאן צודק הוא או אחיו. רץ אל הגזע שנשאר בדיוק באותו מקום, נעמד לפניו ומחכה לצל הגדול שירד כבר ויתחיל להבדיל. כשבא החושך הוא מבקש איזה סימן לשנה הקרובה והנה שוב נשמע אותו קול הבוקע מגזע העץ 'צא! צא!' רק שהפעם גדליה נשאר לעמוד שם כדי לראות מה יצא. והנה מתוך הגזע קופץ פתאום החוצה מין ייצור גרום שנראה תחילה בחושך כמו איזה שטן, רק שהוא בעל ארבע רגליים, קרניים, ראש קטן מורם, עז פועה בחשיכה. מאוחר יותר הוא יקרא לה באהבה זרח.

 

כך התחלנו לשתות חלב בכפר באותה שנה.

 

חלב חם ומטפטף של זרח.

 

עכשיו אם רק היה לנו גם דבש.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s