אפרים מלכות שמיים – חנה בלדינגר-רוזנפלד

פעם בכמה שבועות, ותמיד ביום שישי קצת לפני שהייתה נכנסת השבת, היה מגיע לשכונה שלנו אפרים. מופיע פתאום במורד הכביש והולך אלינו בצעדים גדולים ומהירים, תיק הבד המרוט על כתפו הצנומה. אנחנו עוד היינו כורעים מסביב לעץ הגדול עסוקים במשחק גולות קולני בין שורשיו הבולטים, או יושבים על קצה המדרכה ומנסים למשוך עוד כמה דקות,…

מחשבות פסלים – נועה גורן

מילי, הייתה מחוץ לזמן. מעל לזמן, ומתחת לו. התנועה והרחש נבחשו סביב גופה, שננטע ברחוב הראשי של מחנה יהודה, משוח בצבע זהב מציפורני הרגליים עד קצות השערות; גם שדיה, אפילו מפשעתה, כל-כולה הוזהבה למשעי. מעל לצבע הלח לבשה בד, בשביל מעט הצניעות הדרושה בירושלים, אם כי, בכל זאת, היו מי ששלחו קללות לבחורה הצעירה. שקע…

רקמתי דמעות – שני אגמית ונונו

שאול רקמתי דמעות במטע גפנים ירוקים עיניים חשוכות ממראה רקמתי קולות- במדבר השתיקה – בערפילי החלום.   רקמתי מילים בנווה האילמים, במקום בו נשחקו הן כסלעים רקמתי שתיקות ברחובות סואנים בימים ללא ימים , בשעות ללא דקות.   פרמתי דמעות משאול הלב. שאלתי להבות- שרפת לבבות מכוך ההיתוך- מכוך המילים לא מילים של ימי.  

נָשִׁים 'לוֹחֲמוֹת' שָׁלוֹם – עמוס דגני

יְהוּדִיּוֹת, נוֹצְרִיּוֹת, מֻסְלְמִיּוֹת, דְּרוּזִיּוֹת יִשְׂרְאֵלִיּוֹת, פָּלֶשְׂתִּינָאִיּוֹת חִלּוֹנִיּוֹת, דָּתִיּוֹת מִקַּצְוֵי הָאָרֶץ מֵאֲגַפֵּי הַקֶּשֶׁת הַפּוֹלִיטִית נָשִׁים צוֹעֲדוֹת תִּקְוָה 'לוֹחֲמוֹת' שָׁלוֹם.   מְחַצְרְצוֹת בְּקוֹל תְּרוּעָה: דַּי! לַקָּרְבָּנוֹת, לַדָּם, לַדְּמָעוֹת רוֹצוֹת עֲתִיד חַיִּים לִילָדֵינוּ וּלְיַלְדֵיהֶם.   יוֹרוֹת חִצֵּי מִלִּים חַדִּים – זְכֻיּוֹת יְסוֹד, צֶדֶק, שִׁוְיוֹן, רְוָחָה.   מַפְגִּיזוֹת בָּעֲרָכִים – אֱנוֹשִׁיּוּת, חֶמְלָה, זוּלָת, הִדָּבְרוּת.   מְצֻיָּדוֹת בְּנֶשֶׁק יְבוּא מְנַצֵּחַ…