יומני הצם ועוונותיו – ג׳יהאד אלשאפעי

פוסע אני לעבר תומו של יום הצום השלישי בחודש הרמדאן, תחושות מעורבות ורגשות הפכפכים .. השרב מעיק, הרעב מציק והמוטיבציה דועכת; שעה אחת אתה אימאם ״הסופיים״ מאמין הדוק ומורעל על הסגפנות, מטפטף מרץ ומוצף כוח נסתר, ושעה אחרת אתה מותש, וחש כצב ים זקן וצמא שנזרק הרחק מהחוף ולפניו טונות של דיונות וגלי חול אכזריים….

הרס בפואטיקה – שני אגמית ונונו

 יש לי הרס בפואטיקה כי אני ערספואטית  כך אומרים. יש  לי הרס בפואטיקה,  כך אומרים: היא כמו נקודה שחורה באי של לובן, על הדף. יש בי ערספואטיות יש לי הרס בלב. בפואטיקה , יש לי לובן, יותר בהיר משלכם.

כשיצאתי החוצה/ רחלי מדר

כְּשֶׁיָּצָאתִי הַחוּצָה שָׁמַעְתִּי אֶת הַיַּעַר צוֹעֵק: טַאטֶע. טַאטֶע!   כִּמְעַט עָנִיתִי לַיַּעַר כִּמְעַט לִטַּפְתִּי אֶת הָעֵצִים עִם הַקּוֹל הָאָבוּד הַזֶּה.

גן ילדים/ רחלי מדר

בַּדֶּרֶךְ לַבַּיִת שֶׁלִּי יֵשׁ גַּן יְלָדִים. בְּכָל פַּעַם שֶׁמִּישֶׁהִי עוֹבֶרֶת גַּם מִישֶׁהִי סְתָם הֵם נִצְמָדִים לַסּוֹרְגִים הָאֶצְבָּעוֹת הַקְּטַנּוֹת שֶׁלָּהֶם אוֹחֲזוֹת שָׁם חָזָק הֵם שׁוֹאֲלִים בְּקוֹל: אִמָּא שֶׁל מִי אַתְּ?

בית ספר לצומחים – אורן קרבל

המורה דפנה נכנסה אל הכיתה וביקשה מהתלמידים לשבת. רק אחד מהם נותר עומד בעודו מפנה אצבע כנוגעת בקצה אפה של המורה, וסימן לה שהוא מסרב לשבת. "מה אתה חושב שאתה עושה?", שאלה המורה דפנה, בעוד משקפיה נשמטות מעט מעל אפה. “ההורים שלי אמרו לי אף פעם לא להקשיב לתבלינים", אמר עגבני השמנמן בעודו יורק גרעיני…

חִטּה – נופיה בר ניצן

בִּזְמַן שֶׁאַתָּה מְגַדֵּל כֶּרֶס אֲנִי מְגַדֶלֶת חִטָּה כְּדֵי לְהַשְׂבִּיע אֶת רַעֲבוֹנְךָ הַאֵינְסוֹפִי. בְּשָׁנִים שֶׁל בַּצּוֹרֶת אַתָּה מִצְטַמֵּק וְהוֹלֵך, צֵל חִוֵּר שֶׁל אָדָם, שֶׁל אָב. וּכְבָר אֵינְךָ רוֹאֶה אֶת הַנְבָטִים הָרַכִּים הַמִתְנוֹעֲעִים לְרֲגְלֶיךָ, מְשַׁוְּעִים לְאוֹרְךָ הָחָם.